60 הימים להגשת ערר, ומה קורה כשמאחרים

סעיף 7(א) לחוק שירות הקבע בצה"ל (הליכים), התש"ע-2010, קושר את תחילת המניין להמצאת ההחלטה לחייל בצירוף הודעה על זכות הערר ועל המועד להגשתו. שני הרכיבים מופיעים בלשון הסעיף יחד. שמועה ביחידה או שיחה עם המפקד אינן המועד הקובע, והמניין נפתח רק בהמצאה כדין.

סעיף 7(ג) לחוק מסמיך את ועדת הערר להאריך את המועד בעד 60 ימים נוספים, מנימוקים שיירשמו. זו סמכות שבשיקול דעת, והחוק תוחם את היקפה. בקשת הארכה נבחנת לפי הנסיבות, ולכן ראוי לצרף לה את הטעמים ואת המסמכים התומכים כבר בעת ההגשה.

סעיף 7(ב) לחוק קובע מניין חדש של 60 ימים מיום החלטת אותו גורם. המחיקה נעשית לפי סעיף 9, המאפשר להעביר עניין שניתן לברר באופן מהיר ויעיל לפני גורם פיקודי או מקצועי. הזכות לשוב ולפנות לוועדה נשמרת, והמניין נפתח מחדש במלואו מאותו יום.

לא. סעיף 555(א)(2) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, קובע כי הגשת קבילה או בירורה אינם מאריכים מועד שנקבע בחיקוק או בפקודות הצבא. הקבילה יכולה להתנהל במקביל להליך המשפטי, אך היא אינה מאריכה את 60 הימים לערר ואת 45 הימים לעתירה מינהלית.

תקנה 2 לתקנות בתי דין מינהליים (סדרי דין בוועדת הערר שלפי חוק שירות הקבע), התש"ע-2010, מחייבת להמציא את הערר למפקדת הפרקליט הצבאי הראשי ביום ההגשה, בשלושה העתקים. תקנה 3 מוסיפה חובה לציין בערר את המספר האישי ואת הדרגה. אלה דרישות דיוניות נפרדות מהמועד עצמו, והן מתקיימות באותו יום שבו מוגש הערר לוועדה.

תקנות 6 ו-7 לתקנות בתי דין מינהליים (סדרי דין בוועדת הערר שלפי חוק שירות הקבע), התש"ע-2010, קובעות כי בקשה לחקור מצהיר או עד תוגש עד 21 ימים לפני מועד הדיון, ואם טרם נקבע דיון, בתוך 14 ימים מהגשת התצהיר. סעיף 10 לחוק מוסיף כי תצהירו של מי שלא התייצב לא ישמש ראיה, אלא ברשות הוועדה ומטעמים מיוחדים.

סעיף 7(א) לחוק שירות הקבע בצה"ל (הליכים), התש"ע-2010, קושר את תחילת מניין 60 הימים להמצאת ההחלטה בצירוף הודעה על זכות הערר ועל המועד להגשתו, כך שההודעה היא חלק ממה שמפעיל את המרוץ. בדין המשמעתי הדרישה מפורשת: סעיף 163(א1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, מטיל חובת יידוע על זכות הערר ועל המועד.