יציאה מהקבע והתרת התחייבות

אשכול זה עוסק בסיום שירות הקבע ביוזמת המשרת: בקשה להתרת התחייבות לפני תום תקופת החוזה, אופן בחינתה, והשלכותיה הכספיות. הבסיס הנורמטיבי הוא ההתחייבות החוזית עצמה, לצד הפ"ע 3.0501 "שירות הקבע בצה"ל" ופ"מ 31.0201 שעניינה תנאי קבלת שירות קבע והארכתו. אותה פקודת מטכ"ל מבחינה בין שירות קבע קצר לשירות קבע ארוך, והבחנה זו משליכה על אורך ההתחייבות ועל תנאי הארכתה. סעיף 2(3) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 מחריג במפורש חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, ולכן דיני העבודה אינם המסגרת שבה נבחנת הבקשה.

סדר ההליך

ההליך נפתח בראיון שימוע שבו מוצגים ההליך, העילה והזכויות, ממשיך בדיון בוועדה להתרת התחייבויות ומסתיים בהמלצה לראש אכ"א, שהוא בעל הסמכות להחליט. עומדת זכות לייצוג בעורך דין, והסנגוריה הצבאית מייצגת גם בוועדה זו. מי שבקשתו נדחתה בידי ראש אכ"א רשאי לבקש להופיע בפני הוועדה. הוועדה דנה גם בעילות התרה ביוזמת הצבא, ובהן ביטול התפקיד או צמצומו ללא חלופה, ביצוע לקוי ואי-יכולת שיבוץ לאחר חופשה ללא תשלום.

נקודת הפתיחה היא המדריך להתרת התחייבות לשירות קבע. משם אפשר להמשיך אל אופן ניהול הדיון והשימוע בוועדה, אל דרכי היציאה מהקבע לפני תום החוזה ואל החוב שהצבא רשאי לדרוש בגין הפרת התחייבות.