היריון, לידה וטיפולי פוריות: ההגנה מפני שחרור מהקבע

מחוץ לתקופות המוגנות, לפי הכללים החלים על כלל אנשי הקבע. בתוך התקופות המוגנות, סעיף 2(א) לחוק שירות הקבע בצה"ל (חיילות בשירות קבע), התשע"א-2010, מתנה את השחרור בהיתר שר הביטחון, וסעיף 2(ב) אוסר לתת היתר כאשר השחרור קשור להיריון, ללידה או להיעדרות.

60 ימים. סעיף 2(א) לחוק חיילות בשירות קבע מונה ברצף את תקופת ההיריון, חופשת הלידה והחופשה ללא תשלום שלאחריה, ומוסיף עליהן 60 ימים לאחר תום התקופות. בכל התקופה הזו השחרור מההתחייבות טעון היתר של שר הביטחון, ובהיעדר היתר כזה אין לצבא סמכות להורות על סיום השירות.

סעיף 2א מגן על ימי ההיעדרות לטיפולי פוריות או הפריה ועל 150 ימים לאחריהם. סעיף 2א(ב) קובע שההגנה פוקעת בחלוף שנתיים מהיום הראשון להיעדרות, וסעיף 2א(ג) מגביל אותה לשתי לידות לכל היותר. גם בתוך התקופה המוגנת השחרור אפשרי רק בהיתר שר הביטחון.

סעיף 2א(ד) קובע שתי חובות דיווח: הודעה למפקד בתוך 7 ימים ממועד הודעת השחרור, ואישור רופא בתוך 14 ימים. אי-עמידה במועדים אלה עשויה להשפיע על תחולת ההגנה, ולכן נכון לתעד את מועד מסירת ההודעה, את זהות הגורם שקיבל אותה ואת מועד המצאת האישור הרפואי.

החלטת שר הביטחון לפי סעיף 2 נתונה לעתירה מינהלית לפי פרט 36(ב) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בתוך 45 ימים ובלא שיהוי. החלטות אחרות בעניין סיום שירות קבע עשויות להידון בוועדת הערר בתוך 60 ימים, לפי עילת הסיום.

סעיף 2(א) לחוק שירות הקבע בצה"ל (חיילות בשירות קבע), התשע"א-2010, אוסר שחרור מהתחייבות בתקופות המנויות בו בלא היתר שר הביטחון, ואינו מבחין בין עילות הסיום. גם סיום מטעמים ארגוניים טעון היתר, וסעיף 2(ב) אוסר לתת היתר כאשר השחרור קשור להיריון, ללידה או להיעדרות. סעיף 2(ג) מחייב שימוע לשני הצדדים.

סעיף 2(א) לחוק חיילות בשירות קבע מונה רצף מוגדר: תקופת ההיריון, חופשת הלידה, החופשה ללא תשלום שלאחריה ו-60 ימים לאחר תום התקופות. הסעיף מדבר בחופשה ללא תשלום הבאה לאחר חופשת הלידה, ולכן נכון לבדוק מאיזה מקור ניתנה החופשה ומה מועד תחילתה לפני שמסתמכים על ההגנה.