תביעה לקצין התגמולים: איך מגישים ומה מצרפים

סעיף 1 לחוק הנכים מגדיר "חבלת שירות" כחבלה שנגרמה בפעילות מבצעית, באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי. פגיעה שאירעה בתקופת השירות אך אינה עונה על התיאור הזה אינה מקימה הכרה לפי החוק לגבי חייל בשירות קבע.

על ההחלטה ניתן לערער לוועדת ערעור לפי סעיף 33(א) לחוק הנכים, בתוך 60 ימים מיום שהגיעה ההודעה, והוועדה רשאית להאריך עד 30 ימים נוספים. סעיף 31 מחייב שההחלטה הדוחה תימסר בדואר רשום ובצירוף נימוקים, והנימוקים מגדירים את גדר המחלוקת להמשך. נוסף על כך, סעיף 35 מאפשר לקצין התגמולים לתת החלטה חדשה גם לאחר החלטה סופית, אם נתגלו ראיות חדשות שלא היו לפניו ושלפיהן ההחלטה בטעות יסודה.

כן. סעיף 32(א) לחוק הנכים קובע כי הזכות להגיש בקשה מתיישנת בתום שלוש שנים מיום השחרור מן השירות שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכות, או בתום תקופה ארוכה יותר שנקבעה בתקנות לגבי מחלות מסוימות. עד אז ניתן להגיש, גם כשחלף זמן מהאירוע.

סעיף 36א לחוק הנכים קובע כי מי שבידו הברירה לפי סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי ובחר בביטוח לאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק הנכים. רואים אותו כמי שבחר בביטוח לאומי אם לא הגיש תביעה לפי חוק הנכים בתוך שלוש שנים מהגשת התביעה לביטוח לאומי.

סעיף 1א לחוק הנכים רואה חבלה שאירעה בדרך אל המחנה או ממנו כחבלה שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות, ובלבד שהשהות מחוץ למחנה הייתה כדין ולא חלו בדרך הפסקות או סטיות של ממש; לגבי חייל בחופשה ההכרה מוגבלת לדרך אל יעד החופשה וממנו. לגבי משרת קבע אין בכך די, משום שסעיף 1 דורש שהחבלה תהיה חבלת שירות.

הרישום הוא תנאי ולא סוף פסוק. סעיף 32א לחוק הנכים מגדיר חבלה רשומה כחבלה שנרשמה סמוך לאירוע ברשומות צה"ל או ברשומות המדינה, ומתיר הארכה רק אם הדבר מן הצדק, ההשהיה לא הקשתה על איסוף הראיות, לא הביאה להחמרה או להכבדה, ולא תקשה על מימוש זכויות המדינה כלפי צד שלישי.

לא בהכרח. סעיף 295א(ז)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע כי כאשר התביעה לפי חוקי השיקום נדחתה מהטעם שאין מדובר בחבלת שירות או במחלת שירות, התקופה שמהגשת התביעה לקצין התגמולים ועד ההחלטה אינה נמנית לעניין ההתיישנות שבסעיף 296 לאותו חוק.